Fruits & Vegteables

סלט רוקט, תמרים, אננס ולַבַּנֶה

תמיד כשאני מבקרת בארץ, יש לי רשימה ארוכה ארוכה של מקומות שאני חייבת לאכול בהם. בדרך כלל הרשימה מתחלקת לשתיים: מקומות שאני אוהבת ומתגעגעת, בעיקר בירושלים ותל-אביב (עזורה, סביח אריכא, קובה של זוהר בקסטל, האחים, השומר, הממולאים של סבתא של אורי) ומקומות חדשים שנפתחו בזמן שבלסתי בגולה ושמעתי ששווה לפקוד (איגרא רמא, קפה נורדוי, פנדה פיתה, אייבי).

 

ובסוף אני מספיקה לאכול אולי ב- 30% מהמקומות במקרה הטוב. אתם יודעים, יש הרבה אילוצים. הרבה ארוחות משפחתיות שאין לי שליטה על מי יבשל ומה, ישיבות ליליות אצל חברים בדירה שמסתיימות בהזמנת אוכל מרגש אך בינוני, בשישי-שבת הכל סגור, ולפעמים סתם נמאס לי להתרוצץ בחיפוש מתמיד אחרי האוכל ורק לעשות קואליטי טיים עם היקירים שלי.

הביקור האחרון, היה יחסית הצלחה כבירה. אמנם לא הספקתי לעשות סיור קולינרי בנצרת, וכשהגעתי לכפר מג’דה המסעדות כבר היו סגורות, אבל הספקתי לאכול הרבה סטריט פוד ואוכל ביתי שהתגעגעתי אליו. כאשר גולת הכותרת הייתה הארטישוק הממולא בשר של סבתא של אורי. מבחינת המסעדות היותר סופיסטיקייטד, לא הייתי כמעט באף אחת. אבל מה שכן, הספקתי להיות במסעדת “משייה” של השף יוסי שטרית.

הסתקרנתי רבות לגבי המסעדה הזו. באופן כללי אני מסתקרנת לראות איך שפים ישראלים מנגישים את המטבח הישראלי כמטבח עילית. במיוחד שהמטבח הישראלי הוא יחסית חדש ולא מוגדר, ואני מרגישה שהשפים של ימינו הם אדריכלי המטבח הזה שיוצרים את טביעת האצבע שלו. בהרבה מסעדות שנחשבות להוגות המטבח הישראלי החדש כבר אכלתי – מחניודה, מסעדותיו של אייל שני, האימפריה של האחים דוק ומאיר אדוני. כולן היו מקוריות וטעימות, וניכרו קווים ברורים – ירקות בצורות שונות ומיוחדות כמו שרק בישראל יודעים לעשות, שילוב של דברים לבנטינים ופלסטינים שאנחנו מאוד אוהבים בארץ כמו לַבַּנֶה (ובכללי יוגורט), זעתר, סומאק וטחינה, ושילוב של תבלינים וטעמים מכור ההיתוך העדתי-ישראלי: עמבה, אריסה, סחוג.

שמעתי שהקו של המשייה שם דגש יותר על המטבח העדתי בארץ, וספציפית על הצפון אפריקאי. ואכן, הניחוח השולט ברוב המנות היה הבהרט. ובאמת אכלנו מנות על טהרת המטבח העדתי, עם שילוב של דברים לבנטינים ויותר מקומיים. והכל כמובן, בוצע על הצד הפיוז’ני עם קריצה מולקולרית. היה את החציל המוכר והאהוב רק בדמותו של טוויל קרם שחור וכמוהו גם היה טוויל יוגורט, מעורב ירושלמי עם אבקת טחינה, קובה נייה, קציצות דגים וקינוח מושלם של גילופי דלעת, קרם מלבי וגלידת זרעי כוסברה שהייתה לא פחות מחלום. אבל המנה שהכי אהבתי (ושכולם גם המליצו לקחת אותה) הייתה הסלט גפרורי רוקט, תמרים, אננס, לַבַּנֶה ופיסטוקים. עם נגיעה של דבש אבוקדו.

הסלט הזה היה מאוד טעים והפתיע בשילוב הטעמים המקורי והמוצלח שלו. השילוב של תמר עם גבינת צאן מוכר עוד מהימים בהם מילאנו תמר בפרומעז עם אגוז מלך, אבל ביחד עם אננס ושאר החבר’ה זה ממש מעדן. אז נכון, לחתוך רוקט לגפרורונים ולזלף לבנה עם צנתר לצלחת זה כנראה משהו שלא נעשה במטבח הביתי. אבל היי, שילוב טעמים זה שילוב טעמים, גם אם הכל חתוך אחרת, גם אם הוספתי ושיניתי קצת, וגם אם הכל קצת יותר גס. תקראו לזה כפרי, טוב?


איך מכינים?

מצרכים 

200 גרם עלי רוקט (יוצא בערך 2 צרורות גדולים)
2 גבעולי בצל ירוק (אך ורק החלק הירוק)
1/2 כוס קוביות אננס טרי
7-8 כדורי לַבַּנֶה (אפשר גם להכין לבד – פירוט במתכון)
5-6 תמרים (רצוי מג׳הול)
1/3 כוס פיסטוקים ללא קליפה
כף דבש
שמן זית
חצי לימון
מלח

 

01

להכנת כדורי הלַבַּנֶה (אפשר גם קנויים): בבד חיתול שמתחתיו מסננת וקערה עמוקה שמים לפחות 2 ליטר יוגורט (רצוי כבשים או עיזים, אבל גם בקר זה סבבה) וקצת מלח. אני אוהבת לתלות את זה על הברז או משהו אחר כדי שתהיה כבידה והנוזלים יצאו מהר יותר. משאירים ככה לפחות 48 שעות. לאחר הזמן הזה הגבם אמור להיות סמיך מאוד וטיפה יבשושי. מעבירים לקופסא ושולחים למקרר ללפחות שעתיים. אחרי הקירור מכדררים עם ידיים נקיות לגודל של כדורי פינג פונג ושומרים בצנצנת עם שמן זית מעורב (רצוי חצי שמן זית חצי שמן קנולה כי שמן זית לבד נקרש בקירור) שמכסה את כל הכדורים.

02

חותכים את התמרים לחצי (לאורכם), מוציאים את הגלעין וחותכים לקוביות. שמים את הקוביות בצלוחית, עם קצת מלח וסחיטה של לימון.

03

קולים את הפיסטוקים במחבת עם שמן זית וקצת מלח עד שמשחימים. מצננים, ולאחר מכן קוצצים אותם גס.

04

לאחר שטיפת הבצל הירוק והרוקט – מייבשים טוב טוב במגבת או נייר סופג. חותכים את הבצל הירוק לטבעות דקות-דקות (זה לא סלט חתוך גס, הבצל צריך היטמע בירוקים), ואת הרוקט גם קוצצים דק.

05

בצלוחית קטנה או צנצנת מכינים את הרוטב: מערבבים כף דבש, עם מיץ מחצי לימון וכמות שמן זית לפי טעמכם. וכמובן מלח. ניתן לשחק עם הרכיבים לפי טעמכם האישי (מי שלא אוהב מתוק – יותר לימון וכו’), חשוב להדגיש שהרוטב לא אמור להיות א-לה מתוק כמו חרדל ודבש או ויניגרט בסלט חסה. הדבש רק נותן מתיקות עדינה.

06

בקערה מערבבים את הירוקים הקצוצים עם התמרים וקוביות האננס. מוסיפים את הרוטב ומערבבים.

ממש בהגשה: מוסיפים את הפיסטוקים ומערבבים. מסדרים בצלחת הגשה ומפזרים כמה כדורי לַבַּנֶה.


תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


אולי יעניין אותך גם...

כתבו לי
הרשמו לקבלת עדכונים