עוצרת נשימה, מחוספסת, ויקטוריאנית, קוסמופוליטית, קרה, רומנטית, ענקית. חזרתי מלונדון, ויש לי כל-כך הרבה מה לספר. לונדון היא מהממת, שיקית ונוטפת תרבות אנגלוסקסית. היא גדולה ומחולקת למלא מלא אזורים ושכונות, שלכל אחד מהם יש מקצב ואופי משלו. מצד אחד היא נטולת קלאסה וגסה כמו ניו-יורק, ומצד שני ניכרת בה קלאסיות-אירופאית ישנה וטובה כזו. היא קרה-קרה בערך תשעה חודשים בשנה, ו- 80% מהזמן השמיים אפורים במקרה הטוב ואפורים עם ערפל כבד במקרה הרע. יש בה המונים של מהגרים – הודים, סינים, יפנים, אפריקאים, ישראלים, צרפתים ועוד המון אחרים שמקנים לה את תרבות המהגרים הססגונית והמגוונת שכל-כך מאפיינת אותה. ועוד אפילו לא התחלנו לדבר על תרבות השתייה הבריטית שהיא בלתי נתפסת. בירה בכמויות היסטריות, ג’ין וטוניק ועוד בירה בכמויות היסטריות.

מה שבעיניי חסר בלונדון, זה מטבח מקומי מפואר ומעורר השראה. זה קצת בומבסטי לומר, כי כן יש מטבח אנגלי שמבוסס על תפוחי אדמה, בשרים (בעיקר נקניקיות) ובירה. אבל כיאה להרבה מטבחים של מדינות קרות שלא בורכו בשפע של חומרי גלם שווים, ברגע שהם נפתחו לשאר מטבחי העולם (במקרה של לונדון – המטבחים העזים של כל המהגרים בה) לחזור אחורה למטבח הדל שלהם הם כבר לא יוכלו. אז בפוסט הזה אתמקד בהמלצות אוכל בארבעה תחומים שבעיניי לונדון מצטיינת: פיש אנד צ’יפס, מטבחי מהגרים, מאפים מתוקים ושווקי אוכל. 

פיש אנד צ’יפס 

תגידו מה שתגידו על המטבח האנגלי, אבל ייאמר לזכותם שיש להם את אחד ממאכלי הרחוב הכי כייפים שיש. הסיפור הוא די פשוט – פילה דג בשרני במיוחד (הקלאסי זה דג קוד או haddock) מצופה בבלילה ומטוגן בשמן עמוק ולצידו מקלות צ’יפס עבים. לרוב יהיה מעורב גם פלח לימון כדי לסחוט על הדג ולהוסיף רעננות. הרוטב במנה הוא רוטב טרטר (רוטב צרפתי על בסיס מיונז עם צלפים, חמוצים וקצת חרדל. כיום זה רוטב תעשייתי שנמכר בכל מקום) ולפעמים גם קטשופ. בכל מקום יהיו גם תוספות אקסטרא שאפשר לקחת, החל מסלט קולסלאו, אפונה ועד לתוספת האהובה עלי ביותר – פירה אפונה (mushy peas). 

המקורות של המנה לא מאוד ידועות, ולמען האמת כנראה שהיא גם מנה לא מאוד עתיקה, ככל הנראה מסוף המאה ה-19. יש שאומרים שמדובר בכלל במהגרים יהודים מאיטליה  ומספרד שהביאו עמם את תרבות הטיגון העמוק שהייתה נהוגה אז כדי למנוע ספק לגבי אם הדג נגע בדברים טרפים (אותו עיקרון הביא אותם לטיגון עמוק של ארטישוקים ברומא, מנה שהיום מכונה ארטישוק יהודי). אחרים אומרים שהכל התחיל מסקוטי אחד שפתח דוכן שהפך למאוד פופולרי ומשם התפשט לשאר האי הבריטי. מה שבטוח, הפיש אנד צ’יפס מאז ומעולם הייתה המנה של כולם, כל המעמדות עומדים בתור, כל המינים וכל הסוגים. גם היום.

מכיוון שלא מדובר בעניין מסובך מדי, הדג צריך להיות טוב, הבלילה מדויקת ועל הצ’יפס להיות עשוי פרפקט. דוכני הפיש אנד צ’יפס קיימים בכל שכונה ובכל חור בלונדון, וכל עוד זה מקום שאתם רואים בו תחלופה ושהמנות נראות טוב אז הוא שווה כניסה. כמה מהמקומות הטובים ביותר שאכלתי בהם: 

Poppies Fish & Chips – מקום מוסדי של פיש אנד צ’יפס בלונדון, והוא חובק כמה סניפים בעיר. העיצוב והאווירה הם בסגנון הפיפטיז והאוכל שם נורא נורא טעים. הזמנו את המנה הקלאסית עם הקוד, שהיה טרי ומלא לחות בפנים, ונחתך ממש כמו רעפים. הציפוי יחסית יותר מחוספס וקראנצ’י מבשאר המקומות הקלאסיים. הצ’יפס גם הוא רך מאוד מבפנים ועושה חסד עם תפוחי האדמה.

 

Chris’s Fish Bar – הכי קלישאתי שיש, אבל מדובר במקום שדוד של א’ היה נוהג לאכול בו רבות כשהיה פוקד את העיר לפני כ-30 שנה. ובאמת המקום עתיק וותיק ולנו לא נותר אלא לבדוק אם הזכרון של הדוד עומד במבחן הזמן. אז הגענו ולקחנו את המנה עם דג ה- haddock, שהייתה לא פחות ממצויינת. ה- haddock הוא דג טיפה יותר שומני מהקוד ועם טעם יותר מודגש של ים. הצ’יפס גם הוא היה מצוין, אבל השוס הגדול בעיני הייתה התוספת של האפונה (mushy peas), שזה בעצם פירה אפונה מעוך גס ונורא טעים. 

Baileys – המקום הצעיר ברשימה שלי, נפתח בשנת 2011 כעסק משפחתי בשכונת fulham הבורגנית והיפה. המנה הקלאסית עם הקוד עשויה מצוין (בטוחה שגם שאר המנות), והצ’יפס היה פשוט במרקם מושלם – קריספי מבחוץ ופירה נימוח מבפנים. דווקא הפירה אפונה היה קצת מימי ופחות מוצלח ממקבילו ב- Chris’s Fish Bar. ממליצה לכם גם להסתובב בשכונה עצמה, שכונה יפה ובוהמיינית שתיירים כמעט ולא מגיעים אליה. יש בה הרבה בתי קפה, בוטיקים ופארקים קטנים. 

Johnny’s Fish Bar – עוד מקום מוסדי בעיר, נמצא ממש ליד שוק האוכל Maltby Street Market (אל תוותרו על ביקור בו!). המקום תמיד גדוש באנשים, התחלופה מהירה, הדג עשוי היטב והצ’יפס היסטרי. 

שווקי אוכל  

שווקי האוכל בלונדון הם אחד הדברים התוססים והיפים שיש לעיר להציע, והם ממש חלון ראווה לתרבות הרחוב הלונדונית. רק במרכז העיר יש משהו כמו חמישה שווקים ברדיוס די מצומצם, וכשמתרחקים לשכונות בטבעת החיצונית נחשפים לשווקי עתיקות-אוכל-פשפשים עם הרבה קסם וחן ועם מעט מאוד תיירים. שני השווקים שהכי אהבתי: 

Broadway Market – שוק אוכל קטן ומהמם שנמצא בשכונת hackney המגניבה שנמצאת רק חצי שעה משוק האוכל הגדול Borough Market. בשוק יש דוכנים טעימים מאוד, והדוכנים של האוכל מהגרים בו ממש אותנטיים וטעימים (וזאת בניגוד להרבה שווקים תיירותיים). דוכנים מומלצים במיוחד: Deeney’s – דוכן של סנדוויצ’ים שנעשים על הפלנצ’ה במילויים טעימים של נקניקים, גבינות ויש גם צמחוני. Gujarati rasoi – דוכן אוכל הודי עם מנות אותנטיות וטעימות (הסמוסה היסטרית!). ברחוב הראשי עצמו יש גם חנויות מקסימות, בתי קפה ומסעדות (המומלצת: El Ganso Cafe).   

Portobello Market – שוק אוכל ועתיקות בשכונת נוטינג היל היוקרתית והיפה שבעיקר זכורה בשל הסרט. הרחוב הראשי של השוק (רחוב פורטובלו) עמוס דוכנים קטנים וחמודים של אוכל פשוט (דוכני ירקות, זיתים, גבינות) לצד אוכל קצת יותר סופיסטיקייטד כמו דוכן רק של פטריות ממלא סוגים שמציע מרק מיקס-פטריות (בכל זאת צריך להצדיק את שם השוק). בשוק גם הרבה בתי קפה מקסימים עם מאפים נורא טעימים. המיוחד שבהם הוא ה- Fabrique Bakery שמציע שלל מאפים טובים והטוויסט שלו זה הרבה מאפים עם זעפרן (לחם זעפרן, עוגיית זעפרן וקרואסון זעפרן). 

אוכל מהגרים 

בלונדון המהגרים לא מקיימים סגנון חיים אלטרנטיבי לצד המקומיים, אלא ממש חלק מהפסיפס האתני בעיר. אפשר אפילו לומר שהאנגלים זו האוכלוסיה שנמצאת במיעוט בעיר. וכמובן שהכל בא לידי ביטוי קודם כל באוכל, כי אין מה לעשות, הרבה קבוצות אתניות אוהבות ומעדיפות לאכול את האוכל האותנטי שלהם וכך גם הבריטים. עד כדי כך, שבלונדון טעמתי את הפלאפל הטעים ביותר שאכלתי מחוץ למזרח התיכון (קציצה מושלמת, פיתה אמיתית ותפוחה, ואפילו בצל עם סומאק). קצת קשה להמליץ על מקומות ספציפים כי יש כל-כך הרבה סוגים ומקומות, ואני מרגישה שיחסית טעמתי כל-כך מעט! 

אבל עדיין, שני מקומות מיוחדים שמאוד אהבתי: 

Dishoom – אמרתם מהגרים בלונדון, אמרתם הודים. אין מה לעשות, הבריטים רצו לכבוש את תת יבשת הודו והתוצאה היא מהגרים הודים בהמוניהם. הלונדונים קיבלו לחיקם באהבה את האוכל ההודי ואף המציאו מנות “הודיות” לכאורה שמתאימות לחיך הבריטי והעיקרית שבהם זו ה- Chicken tikka masala. המסעדה הזו היא מסעדה הודית גדולה ומפונפנת, פיוז’נית אך עם הרבה מנות אותנטיות, עם קוקטיילים והרבה מאוד שיקיות. מנות מומלצות: במיה מטוגנת בקמח חומוס (okra fries), דאל עדשים שחורות (house black daal), וגם הצ’אי ממש טעים! הדבר היחידי שיש לקחת בחשבון זה שזמן ההמתנה הוא ארוך ואפשר לחכות הרבה זמן בתור.

Beigel Bake –הלחמים הלבנים היהודים (בייגל, חלה) הם ללא ספק גאוות יחידה יהודית במדינות האנגלוסקסיות. בניו-יורק למשל, זה כבר אוכל להמונים. בלונדון, ישנה בייגליה יהודית פושטית למאנץ’ לילי מרגש, כאשר מנת הדגל היא סנדוויץ’ בייגל עם נתח בקר מלוח-מלוח (קוראים לנתח salted beef ככה שיש שקיפות מלאה), חרדל חריף וחמוצים. יהדות אשכנז מעולם לא הייתה טעימה יותר. 

מאפים מתוקים

ההפתעה הכי גדולה שלי מלונדון הייתה מאפי הבוקר המעולים שיש להם להציע. במדריד אני בדרך כלל לא נוהגת לפתוח את הבוקר עם מאפה ממותק, אבל בבוקר הלונדוני הקר כל מה שנפשי חשקה בו זה שבלול שמרים מפנק, לחם בננה או פיננסייר פטל ואניס! הופתעתי בעיקר מזה שכמעט בכל בית קפה יש מבחר מגוון של מאפים מתוקים וברמה מאוד גבוהה. המקומות שאהבתי במיוחד: 

Ottolenghi – למי שחי במערה ולא מכיר את יותם אוטלנגי – שף ישראלי שחי בלונדון, כתב ספרי בישול רבי מכר (המיוחד שבהם הוא ה- JERUSALEM) ויש לו רשת מסעדות ובתי קפה על שמו ברחבי העיר. הסגנון שלו הוא מטבח לבנטיני, ישראלי-מודרני: הרבה סומאק, זעתר, אריסה וכל מיני טעמים שנחשבים באירופה למאוד ישראלים. הוא הראה לבריטים איזה שימושים טעימים ומגוונים אפשר לעשות מירקות ופירות, אפשר אפילו להגיד שהוא הביא להם סוג של מהפכת בריאות ורק על כך הם סוגדים לו. מלבד כל דברי הירק והסלטים לצהריים, הסניפים שלו באופן מפתיע מתמחים במאפים מתוקים. החל מטארט אגסים ושקדים קלאסי, ועד לקינוחים עם ארומה יותר לבנטינית כמו עוגת פיסטוק ומי ורדים (טעימה טעימה), פיננסייר הל ואשכולית אדומה ועוד. 

Fabrique Bakery – בית הקפה האהוב עלי בשוק פורטובלו, אבל יש לו סניפים בעוד מקומות בעיר. הייחוד שלו הוא האובססיה הקלה והבריאה לזעפרן. לחמניית הזעפרן שם טעימה במיוחד, וגם זו עם הציפורן אם כי טעמה חזק מאוד. ולחובבי הזעפרן המושבעים – קרואסון זעפרן ושקדים. 

GAIL’s Bakery – עוד בית קפה שנמצא ברחוב פורטובלו ובעוד הרבה סניפים בשאר העיר, שמציע מאפים טובים ומגרים. ההשראה מהטעמים של אוטולנגי מאוד ניכרת (כמו בהרבה מקומות בעיר) והמאפי שמרים שם טעימים במיוחד.  

והמלצה אחרונה: קחו את הרגליים, סעו הרבה במטרו, ותצאו מאזור המרכז והסוהו. לונדון ענקית ומלאת אופי, וכל כיוון שתחליטו לקחת יחשוף לכם חלק אחר מהתרבות הלונדונית.

 

 

הרשם לקבלת עדכונים מפולפלים
Enter your email address and click on the Get Instant Access button.
I agree to have my personal information transfered to MailChimp ( more information )
We respect your privacy