המהגרים הלטיניים שמגיעים למדריד, הופכים את האוכל המרכז-דרום אמריקאי לקונצנזוס של ממש בעיר. עד כדי כך, שכמעט בכל טאפאס בר מודרני ניתן למצוא מנות טאפאס מכסיקניות – גוואקמולי, טאקו, נאצ’וס, סביצ’ה וכן הלאה. מרוב אהדה, צצו להן גם מסעדות לטיניות רבות שחלקן אותנטיות ונאמנות למקור, וחלקן ממש לא. להלן מסעדות נבחרות שאני אוהבת במיוחד בז’אנר:

(לחיצה על שמות המסעדות תוביל ללינק עם המיקום שלהן במפה)

האותנטית: No Q No

את ההמלצה על המסעדה הזו קיבלתי מבלוגרית מכסיקנית שחיה במדריד כבר 11 שנה והיא ניפתה מולי את כל המסעדות המכסיקניות שהן מכסיקניות אמיתיות וכל המסעדות שהן חיקוי. וכאן, היא אמרה, תאכלי את המולה (mole) הכי טעים שיש. המסעדה נמצאת בשכונה יחסית מרוחקת ממרכז העיר, לא מאוד אטרקטיבית אבל שיש בה חן מסוים. ודווקא בשכונה הזו נמצאת המסעדה הכי מכסיקנית שיצא לי לאכול בה. יש בה מנת טאקו נהדרת (cochinita pibil) שזה מעיין תבשיל אופייני של צלי בשר חזיר מושרה במרינדת חומץ שנהוג לאכול בטאקו. הרעיון פה זה הרכבה עצמית – מביאים את הטורטיות חמות, הרטבים והתבשיל עצמו, ואתה מרכיב לעצמך את הטאקו וזה פשוט תענוג. אבל עם כל הכבוד לטאקו (ויש הרבה כבוד, אפשר לומר שהפוסט הזה מתעסק ברובו בטאקו) מה שיפה במקום הזה זה שיצא לי לאכול סוף סוף מנות עיקריות אמיתיות מהמטבח המכסיקני, ולא רק סטריט פוד א-לה טאקוס בוריטוס. המנה הבאמת מיוחדת היא ברווז ברוטב מולה (mole). רוטב מולה הוא רוטב מכסיקני עז טעמים שעשוי מהמון המון תבלינים, כאשר כל מקום וכל מאמא עושים את הרוטב אחרת והמכסיקנים נשבעים כי “אין מולה אחד שהוא כמו השני”, קצת כמו החריימה והשקשוקה שלנו. אבל הבסיס באופן כללי מורכב מתערובת של פלפלים, אגוזים, תבלינים (ציפורן, אניס, כמון וכדומה) והרכיב הכי בומבסטי – שוקולד מריר! הברווז המלוח והמעושן ביחד עם הרוטב המעניין יוצרים מנה טעימה ומיוחדת שלא מתחנפת לחיך המערבי (וגם המראה שלה נראה לא מערבי). 

אמ;לק: ברווז ברוטב מולה (Pato con mole).

מימין – צלי בשר חזיר מוכן להרכבה בטאקוס. משמאל – ברווז ברוטב תבלינים, אגוזים ו- שוקולד מריר!

המגניבה: Ruiz 154 

בר שאם לא הייתי מקבלת עליו המלצה חמה או אם לא הייתי אוכלת במסעדת האם (kitchen 154) – אין ספק שלא הייתי מגיעה לשם על דעת עצמי. המקום נראה נהדר, ממוקם ליד הבית, אווירה כייפית והכל, אבל הוא מתהדר בכך שהוא עושה גם אוכל מכסיקני ופרואני וגם קוריאני ותאילנדי. שילוב שנשמע מופרך ומתיימר. אבל כמה כיף זה לטעות, כי במקום הזה מוגשות מנות נהדרות. ואם אתם אוהבים חריף ממש (אבל באמת ממש) אז שם יש את המנה החריפה ביותר שטעמתי בחיי. מה מזמינים? טאקוס כמובן, כאשר הטאקו הכי טעים הוא דווקא הקוריאני! בתפריט יש גם כמה סוגי קארי, המוצלח ביותר הוא הקארי הירוק עם לחי חזיר. והמנה החריפה בתבל מסתתרת בתפריט בשם “סלט” עם אורז ונתחי בקר וויניגרט פלפלים. חריף ברמה של דמעות! כשהגענו למלצרית דומעים היא מיד הבינה את גודל הבהלה והגישה לנו מנה נוספת של אורז לבן וגם יוגורט. זה לא עזר, לא הצלחנו לסיים, אולי אתם תצלחו את המשימה.

אמ;לק: טאקו קוריאני (Taco Koreano), קארי ירוק עם בשר חזיר (Curry verde) – לפעמים יש את אותו קארי רק עם בשר בקר.

הפיוז’נית: Mawey taco bar 

המסעדה הזו היא יותר מהוקצעת ממסעדת פועלים לטינית, ועדיין מצליחה לשמור על אותנטיות לצד רמה מאוד גבוהה ומשחק פיוז’ני. זה בר טאקוס, ולכן טאקוס הם בעיקר הדברים ששווה להזמין בו. כל הטורטיות הן מצוינות ועשויות במקום, חמות, ועם טעם אמיתי של תירס או חיטה. גם בסקאלת החריפות הסתמנה אותנטיות. הטאקוס שאהבתי במיוחד היו עם הדג (pez mantequilla), השרימפס, והשיחוק האמיתי בא בדמות טאקו עם טרטר בקר! לא לוותר. לקינוח הזמנו עוגת גבינה שהייתה במרקם לא פחות ממושלם, וגם המרגריטות שלהם מוצלחות במיוחד.

אמ;לק: טאקו עם שרימפס (Taco gobernador), טאקו טרטר בקר.

המזללה: Takos Al Pastor

מזללה נהדרת של טאקוס ומנות מכסיקניות נוספות כמו קאסדייה. המזללה נמצאת במרכז העיר, ותור ארוך משתרך ממנה ברוב שעות היום והלילה, ובצדק. כשתגיעו לקופה תוכלו לבחור מגוון טאקוס שכל אחד מהם עולה 1 יורו! כולם עם בשר בקר או בשר חזיר, ויש גם צמחוני. מומלצת גם בחום המרגריטה הקלאסית שהיא טעימה בטירוף. בסופו של יום יצאנו מארוחה של 4 טאקוס טעימים, 1 קאסדייה ו-1 מרגריטה, שהשביעה שני אנשים, ב-11 יורו בלבד.

אמ;לק: טאקו עם בשר בקר מפורק (arrachera), טאקו עם תבשיל חזיר במרינדה ותבלינים (cochintita pibil).

הפרואנית: Cafeteria Lili

בסמוך לאחת הסמטאות שיוצאות מהרחוב הראשי במדריד (Gran via) נמצא לו שוק לא מאוד מהודר אך מאוד מיוחד בשם Mercado Mostenses. שוק של מהגרים לטינים ואסייתים והדברים שנמכרים שם הם בהתאם. וכך לצד ירקות, דגים ובשר, אפשר למצוא גם דברים שיותר מזוהים עם המטבחים האסייתים והלטיניים (בהכללה גסה כמובן): תירסים מסוגים שונים, חצילים תאילנדיים וחצילים יפנים, שורש ווסאבי, וגם מוצרים יבשים כמו מבחר אטריות ורטבים, דגים מיובשים, צנון יפני כבוש ועוד. בין הדוכנים תוכלו לראות את מסעדת הפועלים הפרואנית הזאת. וכשאני אומרת מסעדת פועלים אני מתכוונת להרד קור. לצד כל מיני מנות פרואניות כמו תפוח אדמה ממולא בשר ומטוגן, תבשילי עוף ועניינים, ניתן למצוא סביצ’ה. סביצ’ה פרואני א-מ-י-ת-י. חף מכל ההתעללויות הפיוז’ניות. לראשונה אני יכולה להגיד שטעמתי סביצ’ה אמיתי, ולא רק שזו הגרסא המקורית, אלא היא גם הכי טעימה. השינוי הכי בולט זה ברמת הכבישה של הדג- הוא נכבש זמן רב עד שהוא בצבע חלבי לגמרי. ואת נוזלי הכבישה לא מסננים, אלא מגישים עם המנה ואוכלים אותם עם כף. בפרו הנוזל הזה נחשב למעדן. הדג עצמו מגיע בחתיכות גדולות ומרושלות רק עם בצל סגול וצ’ילי ולצידו מוגש תירס בשני סוגים ובטטה מבושלת. הכי אורגינל. ואגב, זו ממש לא מנת פתיחה קטנה, אלא מנה גדולה עם כמות גדולה של דג (כמות של דג שמספיקה למנה עיקרית) שמפוצצת ממש.

אמ;לק: סביצ’ה 🙂

 

הרשם לקבלת עדכונים מפולפלים
Enter your email address and click on the Get Instant Access button.
I agree to have my personal information transfered to MailChimp ( more information )
We respect your privacy