אני לא רוצה להלאות אתכם בפרטים, מדובר סה”כ בפרוסת לחם קלויה, עם עגבניות מגורדות (כאלו שנגרדו בפומפיה למעין ׳רסק׳ כמו האלו של המלאווח), קצת מלח והרבה יותר מקצת שמן זית.
זהו.
סתם!! אני כן רוצה להלאות אתכם בפרטים!!
קשה לקרוא לזה מנה בכלל, זה יותר צורת אכילה. אבל איך שלא תקראו לזה, זה כייפי, קליל, וההרגשה היא כאילו אוכלים סלט עגבניות טעים על לחם. שמן זית משובח עוטף את כל העסק ברק טוב. אה, והיא גם טבעונית!!
פאן קון טומטה מגיעה מחבל אנדלוסיה שבדרום ספרד, שתושביו ידועים באהבתם המקודשת לעגבניות (מה ציפיתם מאומה שעושה פסטיבל עגבניות כל שנה??). הם כל-כך אוהבים עגבניות שתוכלו למצוא שם מאכלים שונים אך לא מאוד מגוונים ביניהם אשר כולם על בסיס העגבנייה החיה בלבד ולא על המבושלת – פן קון טומטה, גספצ’ו, סלמורחו, והשוס של השוס – חומץ עגבניות!! וכל זה כאמור רק מעגבניות טריות – גם כי הם אוהבים מאוד, גם כי חם וגם כי הם קצת עצלנים.
זו ארוחת בוקר נהדרת, טובה למי שאוהב לפתוח את הבוקר עם לחם וסלט אבל אין לו כח או זמן לחתוך סלט (ניתן להכין גם מראש), או שיש רק עגבניות במקרר.
איפה ניתן לאכול את המנה?
זו מנה פשוטה, אז אין איזשהי תורה גדולה ומצטיינת להכנתה. במדריד הרבה בתי קפה וטאפאס ברים מגישים אותה, וכמובן שבאנדלוסיה זה הרבה יותר נפוץ ונמצא כמעט בכל מקום אפשרי, ביחד עם מיץ התפוזים הנהדר של החבל וקיבלתם ארוחת בוקר פשוטה כביכול עם ימבה ויטמין סי ושתגרום לכם להרגיש הכי מלכים שיש.
איך מכינים?
מברישים שתי פרוסות לחם במעט שמן זית ומכניסים לתנור גריל (אם יש מחבת פסים – עדיף). כדאי לא לוותר על שלב קליית הלחם, אחרת העגבניהה מרככת מדי את הלחם וזה נורא מבאס.
בנתיים מגרדים 2 עגבניות בשלות מאוד רצוי מזן תמר (הכל כאן קם ונופל על העגבניה! צריכה להיות טובה, אדומה ומתוקה, כאלו שהייתם מייעדים לרוטב עגבניות בנסיבות אחרות). מוסיפים לעגבניות המרוסקות זילוף נאה של שמן זית ומלח לפי הטעם. ניתן במקום פומפיה לטחון את העגבניות בבלנדר, בפולסים קצרים, אבל החיסרון הוא שזה ייצור תערובת “מחיתית” והומוגנית יותר, וכך לא מרגישים את כל החלקים המופרדים של העגבניה.
כשהלחם קריספי וטוסטי מוציאים מהתנור. אוכלים.
איך אוכלים?
צורת האכילה הספרדית (וגם ההגיונית) היא לשים את העגבניות בצד ולא ישר למרוח על הלחם, שכן כל מגע של העגבניות עם הלחם ליותר מ-3 שניות הופך את הלחם למושי (מנסים לעכב את התהליך הנ”ל ע”י הזלפה של השמן זית על הלחם טרם הכנסתו לגריל, מה שיוצר שכבונת שמפרידה בין הלחם לעגבניות). ככה שכל פעם מורחים על הלחם כמות שמספיקה ל-2 ביסים ואוכלים, וחוזר חלילה.
הספרדים לעיתים נוהגים לשדרג את המנה עם פרוסת חמון (נקניק חזיר ספרדי), או בפילטים של אנשובי – כשכבה עליונה מעל העגבניה.
אל תתפתו להכניס לתערובת העגבניות עוד מיני מרכיבים כמו שום, זיתים, פטרוזיליה וכו’ (למרות שזה מפתה!), לפחות בפעם הראשונה תנו לעגבניה את הצ’אנס לדבר ולהיות במרכז. מבטיחה שזה כה טעים כמו שזה.
אך אם בכ”ז אתם מתעקשים, אסכולות “מתובלות” יותר חותכות שן שום לשתיים ומגרדות את הצד הפתוח של השן בלחם החם כשהא יוצא מהגריל, וכך זה נותן לו טעם שומי קל, שמעקצץ בייחוד באפטר-טייסט.
2 תגובות
נוסטלגיה! ממש פתיחה משמחת ליום. נהגתי לאכול את המנה בבר קטן באחד מהכפרים הלבנים של אנדלוסיה, ושם היו מגישים עם הלחם והעגבניות גם שיני שום שלמות וקלופות, אותן נהוג למרוח בגסות על הלחם הקלוי. שדרוג פלאים לכל החוויה.
תגובה משמחת! ולמזלך זה לא חייב להישאר בגדר נוסטלגיה, אפשר להכין בבית…