קלמרי בתנור עם שום וצ’ילי

“במה ההכרות עם המטבח הספרדי שינתה אותך?” שאל אותי אף אחד אף פעם.

אבל בכל זאת, התשובה הממצה היא “חומרי גלם טובים לא צריכים הרבה”.

ובאמת, סיפרתי כבר רבות על שפע חומרי הגלם שמאפיין את ספרד – שמן זית הכי טוב בעולם, דגים ופירות ים מעולים, הדרים, עגבניות ממליון זנים והרשימה עוד ארוכה. ולמרות כל השפע הזה היה לי מוזר לראות שהמנות האותנטיות מאוד פשוטות ובסיסיות.

אבל היום זה נראה לי הכי הגיוני שיש. וכי למה להרוס נתח טונה טוב ולהעמיס עליו בתבלינים? או לטשטש טעמי עגבניה עם מלא תבלינים במקום לאכול אותה פשוט עם שמן זית? והמנה שלפי דעתי מנחילה את העקרון הזה בצורה הטובה ביותר היא ללא ספק הגמבס אל אחיו (gambas al ajillo). למי שלא מכיר – שרימפסים, שום וצ’ילי מוגשים בתוך כלי חרס לוהט עם שמן זית רותח ומבעבע. השרימפסים סופגים את טעמי השום המטוגן והצ’ילי, והם נאכלים כמו סוכריות.

ובגלל שאני חולת קלמרי, אין מנוס מלעשות את המנה הזו לפעמים גם בגרסת הקלמרי (או אגב, גם גרסת דג מתאימה נהדר. יוצא כמו קונפי). ואם כבר התרחקנו טיפה מהמקור, אז אפשר גם בתנור במקום במחבת, לגרסה פחות מלכלכת. אבל נקודת הסיום עדיין נשמרת – השמן מקבל טעמים נהדרים שכיף לנגב עם לחם לבן.

אם אתם מצליחים לשים ידכם על קלמרי טרי, כזה שהעור הסגול עדיין עליו, זה הדבר הכי טעים שיש. הסוג הזה נפוץ במיוחד בחורף, וחוץ מלנקות אותו קצת באמת שלא צריך לגעת בו הרבה.

איך מכינים?

01

אם הקלמרי טרי – מבקשים מהמוכר לנקות. ואפשר לנקות גם בקלי קלות בעצמכם: מוציאים מהקלמרי את ה”עצם” המרכזית (נראית כמו פלסטיק) ושוטפים במים. מייבשים על ניר סופג. אם הקלמרי קפוא – מפשירים במקרר בתוך קערת מים קרים מאוד למשך חצי שעה או עד שהם רכים. מייבשים מהמים על נייר סופג. אם הם גדולים אז חותכים כל אחד ל-2.

02

מחממים תנור על 200 מעלות. מועכים את שיני השום ואז קוצצים. קוצצים גם את הצ’ילי והפטרוזיליה.

03

בכלי החרס מסדרים את הקלמרי.

04

במחבת קטנה מחממים כמות יפה של שמן זית (כזו שתכסה את הכלי שבחרתם) אבל לא מביאים לרתיחה. מכניסים את השום והצ’ילי ומורידים מהאש.

05

שופכים את תערובת השמן החמה לתוך הכלי עם הקלמרי ומכניסים לתנור לרבע שעה א עד שהקלמרי מבושל אך לא צמיגי (תטעמו!).

אוכלים ישר מהכלי חרס, לצד לחם לבן.