כשמדובר במטבחים המקומיים של ספרד, תמיד יש לי העדפה למטבח האנדלוסי או הבאסקי. האנדלוסי כל-כך דומה לישראלי בטעמים, ואיפה ששופכים תועפות שמן זית אני לגמרי שם. הבאסקי הוא יותר על טהרת חומרי גלם משוגעים, טכניקות ויצירתיות. בין לבין יש עוד הרבה אזורים בספרד שלכל אחד המנות האופייניות לו, חומרי הגלם ותרבות האכילה שייחודיים רק לו. פעם בכמה זמן אני פוזלת גם לניסיונות ולמטבחים אחרים, וזו ממש הפעם הזו.
לפני איזה חודש באיזה זפזופ מתכונים ביו-טיוב, נגלו בפניי מלא מאכלים מחבל קטלוניה, שמחלקם בכלל שכחתי וחלקם בכלל לא הכרתי. הבנתי שיש מצב שאני כלולה לחבב פלוס פלוס את המטבח הזה, אני רק צריכה להכיר אותו יותר.
המטבח הקטאלאני
ובכן, למה נראלי שאוהב אותו במיוחד? יש בו הרבה מן הים התיכון, הרבה פירות – ים, הרבה סרדינים, מה רע. למעשה, זה כנראה האזור שהכי חובב ירקות בספרד למעט אנדלוסיה. הרי מהמטבח הזה צמח הפאן קון טומטה המפורסם, שזה בעצם לחם קלוי עם עגבניה מגורדת ושמן זית, הקלצוט ביחד עם רוטב הרומסקו שבעיניי זו מנה לא פחות מהיסטרית – מעיין סוג של כרישה / בצל ירוק על הגריל מלווה ברוטב פלפלים קלויים, שום צלוי, עגבניות, אגוזים ושמן זית.
בכלל, יש הרבה מנות שמקדשות את הירקות הים תיכוניים, ורובם בגרסה הצלויה. הרבה על טהרת הפלפלים, עגבניות, בצל, שום ואפילו חציל שלא כל כך שמיש במטבח הספרדי. אבל מה שהכי שמתי עליו עין במטבח הזה זה ללא ספק השימוש בסרדינים.
מאפים, סלטים וסנדוויצ׳ים עם סרדינים, הן מנות די נפוצות במטבח הקטאלאני. המנה המפורסמת ביותר זה מאפה הקוקה (), מעיין מאפה פתוח עם ירקות קלויים (פלפלים, חצילים, בצל ועגבניות) וסרדינים. לרב אופים אותו בבתים ופחות אוכלים בחוץ. ואם אין לכם מושג על מה אני מדברת כי מעולם לא טעמתם את הדברים האלו בברצלונה, אז שתדעו שהמטבח הקטאלאני השורשי נמצא בכפרים שמסביב. בטח המנות הפשוטות והעדינות. או יותר נכון – מטבח איכרים כפרי, של אזור קטלוניה.
Clocha – סנדוויץ׳ סרדינים של פועלים
הסנדוויץ׳ הזה, הוא הכי איכרי וכפרי שיש. זה מה שהיו אוכלים באמצע יום עבודה קשוח, תוך כדי ניצול חוזר של חלק מחומרי הגלם, ושימוש במה שיש באותו הרגע. ולכן, הסנדוויץ׳ הזה נותן במה לכל טוב אגן הים התיכון: עגבניות, שום, סרדינים, שמן זית ולחם.
אם תשאלו מישהו מברצלונה, כנראה שהוא לא יידע על מה אתם מדברים. הסנדוויץ׳ הזה מגיע מהאזור הכפרי בקטלוניה, דרומית לברצלונה, שנקרא Ribera de Ebro, והוא כל-כך פשוט שכנראה לא הצליח לחצות יותר מדי מחוזות. כמו שאמרתי, את האוכל הפשוט והאמיתי של המטבח המקומי מוצאים יותר בכפרים שליד ופחות בערים הגדולות (תקף גם לולנסיה ומדריד).
למרות שהקדשתי לכך מתכון מפורט ופוסט שלם, הסיפור הוא די פשוט: מרוקנים חצי כיכר לחם, ודוחסים פנימה עגבניות, שום וסרדינים שנצלו מבעוד מועד עם הרבה שמן זית. בהרבה מתכונים מוסיפים גם בצל. אני פחות מתחברת. בתמונות הכנתי עם סרדינים טריים, אבל למען האמת הרבה מהמתכונים הם עם סרדינים משומרים ואז זה בכלל קלי קלות, וזה גם מופיע במתכון.
איך מכינים?
(ל-2 סנדוויצ׳ים גדולים)
| מה צריך?
בערך 20 עגבניות שרי תמר / 8 עגבניות תמר רגילות |
01
שמים את העגבניות בשלמותן ביחד עם השיני שום על תבנית (אם אתם משתמשים בעדבניות שהן לא שרי אז חוצים ל-2). מזליפים קצת שמן זית ומלח וצולים בתנור על 15מעלות בערך ל-40 דקות. צריך שהעגבניות ייצלו והשום יהיה רך, העגבניות לא צריכות להיות מיובשות או מצומקות, אז הן יהיו מתוקות מדי.
02
אם משתמשים בסרדינים טריים: במחבת רחבה מטגנים קלות את הסרדינים בשמן זית ומלח עד שמתבשלים אבל להיזהר לא לייבש אותם. סרדינים משומרים: שמים את הסרדינים בתנור ביחד עם העגבניות והשום, ל-10 דקות האחרונות.
03
חותכים את כיכר הלחם באמצע ומרוקנים את הבפנוכו (כמו בתמונות). מזליפים פנימה שמן זית ושמים בתנור ל- 5-10 דקות על 150-170 מעלות.
04
מוציאים את כל התכולה מהתנור, מקלפים את השום, ומערבבים (אפשר גם קצת לקצוץ) את העגבניות, השום והסרדינים. ממליחים לפי הטעם ומוסיפים עוד שמן זית.
05
מוציאים את הלחם מהתנור, דוחפים לו את המילוי עגבניות סרדינים ומגישים!
4 תגובות
במתכון רשום שהעגבניות בתנור 15 מעלות או הכוונה ל150 מעלות?(לצורך העניין בתנור אצלי אין אופציה של 15 מעלות)
צודקֿ, 150 מעלות 🙂 מתקנת
וואו, זה היה טעים ברמות!!
(צמצמנו זמנים על ידי שימוש בנינג׳ה .. וזה יצא מושלם ממש!).
יאאאא איזה כיף 🙂