קצת מביך לומר, אבל מאז שאני גרה במדריד, טיילתי המון בספרד, אבל לברצלונה עוד לא קפצתי. זאת אומרת, כן הייתי בברצלונה אי שם בילדות, אך בחיי הבוגרים עדיין לא יצא לי לפקוד אותה. אולי זה בגלל שהרגשתי שהיא לעוסה מכל הכיוונים, או אולי כי כשיצאתי לטייל מחוץ למדריד חיפשתי את הקאנטריסייד וקצת לברוח מהאורבניות.
לפני קצת יותר משבוע החלטתי לרחרח מה קורה בקצה המזרחי של חצי האי האיברי, וקפצתי לבירה הקטאלאנית. אמנם רק לשלושה ימים, אבל עדיין הספקתי הרבה יותר ממה שציפיתי. חברים יקרים שגרים בעיר הפנו אותי למקומות הנכונים ככה שלא נפלתי באף מלכודת תיירים (וברוך השם, בברצלונה יש המון כאלו).
ובכן, ברצלונה היא באמת כל מה שאומרים עליה – יפהפייה, מלאת מונומנטים, אומנות, מוזיאונים, קטנה ולא מאיימת ותיירותית בטירוף! ולפני שתשאלו אגיד כבר עכשיו – בכל הקשור לאווירה, חיי לילה, קוסמופוליטיות, תרבות רחוב ותרבות בכללי (בקיצור כל מה שהוא לא מונומנטים וחוף ים) – מדריד אהובתי לוקחת בענק. זה לא העניין פה, אבל הייתי חייבת.
גסטרונומיה וקטלוניה
ברצלונה היא בירת חבל קטלוניה, שכמו כל אזור בספרד נהנה מפרודוקטים ייחודיים וממסורות בישול שאופייניות לו. המטבח הקטאלאני חובק יחסית הרבה מוצרים מן הצומח – עגבניות (פאן קון טומטה, תבשילי דג עם עגבניות), קלצוט עם רוטב רומסקו (סוג של כרישה על הגריל עם רוטב עגבניות, פלפלים ושקדים), תבשילי קטניות (למשל קדרת חומוס עם תרד ופירות ים) וכמובן גבינות עיזים מעולות. במובן הזה המטבח הקטאלאני מזכיר קצת את המטבח הפרובנסאלי. ה”פאייה” שאוכלים בקטלוניה זה בעצם פידואה (Fideuà) – במקום האורז בפאייה המסורתית יש אטריות דקיקות. האלכוהול האזורי זו הקאווה המפורסמת או משקה הוורמוט, וכמובן מקנחים בקרם קטאלאן (ממשפחת הפלאן / ברולה / פטיסייר).
בברצלונה עצמה, ניתן למצוא הרבה ממה שציינתי, אם כי היא יותר מודרנית וסופיסטיקייטד מהמטבחים של הכפרים שנמצאים במחוז. וכיאה לעיר גדולה וקוסמופוליטית אפשר למצוא בה גם מאכלים שמאפיינים את שאר ספרד או המחוזות הסמוכים אליה – יין שרי, סרדינים ואנשובי בשפע, פטאטאס בראבאס (שבברצלונה הוא כמה רמות מעל מדריד). וכמובן אוכל מכל העולם, שעשוי היטב.
אחד מהדברים שהפתיעו אותי בסצנת האוכל בעיר, היה שכל האווירה מוקפדת יותר. זאת אומרת, אם במדריד יש מנעד רחב של סוגי מקומות – החל מטאפאס ברים זרוקים ואותנטיים ועד למישלנים, בברצלונה הסקאלה היא יותר צרה, והיא מתחילה מטאפאס ברים פיין ומעלה. כאילו, איפה כל החמון התלוי? איפה המפיות הזרוקות מתחת לויטרינה והברמנים שמדברים בקולניות? הו מדריד, אני כבר מתגעגעת. אולי זה בגלל שברצלונה יותר מתוירת, או שמלכתחילה מדריד היא המטרופולין של תרבות הטאפאס, אבל זה עדיין טעים ברמות כן?
אז הפעם התמקדתי במסעדות ובברים שהם לא יוקרה, כי משם מתחילים. אבל הרשימת מסעדות פיין דיינינג בברצלונה היא כל-כך ארוכה, שלה יוקדש ביקור אחר ופוסט נפרד.
טאפאס ברים ומסעדות
בר-מסעדה בגבוה. מצד אחד שומר על פשטות, אך יצירתי ונורא טעים! ממליצה לשבת על הבר ולראות את המתרחש במטבח הפתוח. הארוחה שלנו התחילה עם קרוקט (croqueta) מעולה של לובסטר. הטעם הוא שרימפסי מתקתק כמו שאני אוהבת והמרקם עדיין בשמלי ומתמסר.
פינאטס נוסף שהגיע לשולחן היה ה- בוניאלוס (buñuelos): כדורים מטוגנים של קוד מומלח ומפורר עם בשמל, קמח, שום ופטרוזיליה. מאכל ספרדי טיפוסי שפופולרי במיוחד בחבל קטלוניה. המרקם הוא בין קרוקטס לסופגנייה, תלוי במקום. כאן הוא מוגש קרמי ומעולה והשום והפטרוזיליה מרימים לו עוד.
המשכנו לגזרת האנשובי. או ליתר דיק בוקרון (boqueron), ככה נקרא הדג בספרד, אנשובי זה השם של הדג רק בצורתו הכבושה כמו שאנו מכירים. הזמנו מנת בוקרונס בחומץ חרס (חומץ יין שרי), שהיו נפלאים. בוקרנוס בחומץ (boquerones en vinagre) זו אחת המנות הנפוצות והאהובות בטאפאס ברים בספרד, ופה בחרו לשדרג קלות את המנה באמצעות חומץ שרי מצומצם. עובד נפלא.
ואז הגיעה המנה שבעיני הייתה הטובה מכל: פילטים של בוקרונס מטוגנים בפירורי פנקו, שום ותבלינים, מונחים על לחם קלוי עם עגבניה מגורדת. לא חוכמה לקנות אותי עם בוקרונס מטוגן, אבל כאן הדג היה עשוי לעילא ולעילא, וזו מנה פשוטה שהוכנסה בה יצירתיות לא מתחכמת שבהחלט הוסיפה. ים תיכון איי לאב יו.
המנה האחרונה הייתה טורטיה דה פטאטאס. לא המצאת הגלגל, אבל מקום טוב נבחן גם על ביצוע מוצלח של קלאסיקות. הטורטיה הייתה במידת עשייה מדויקת, תפוחי האדמה רכים ודקים-דקים, והנוזל היה שחום וריחני מהבצל המטוגן.
וככה, עם כוס יין ושובע לשני אנשים (אך לא התפוצצות) סיימנו את הארוחה בסביבות ה-30 אירו.
על הטאפאס בר הזה שמעתי כה רבות שאמרתי לעצמי שאין מצב שהוא יהיה טעים ולא תיירותי. אבל באמת שמדובר במקום חלום ורואים את זה על הויטרינה ישר כשנכנסים. הוא באמת טאפאס בר, באמת באמת. אבל מהוקצע, פיין, טיפה יצירתי. והמנות קטאלאניות אמיתיות, עם תבשילי קטניות וירוקים, ופירות ים ודגים טובים.
גם כאן התיישבנו על הבר, כדי לראות איזה מנות יפות יוצאות החוצה, והתחלנו עם שני טאפאסים שהכי קרצו לנו: הראשון – סרדינים מעושנים עם סלט תפוחי אדמה קר (ומעוך, כמו פירה סופר גס) עם עשבי תיבול ובצל. הסרדין המעושן היה טעים אבל לא משהו שלא הכרתי מלפני, ואילו הסלט תפוחי אדמה היה שיחוק שהלם את המאורע.
השני – טונה משומרת בסלסה קטאלאנית של עגבניות, פלפלים פפריקה ולא יודעת מה עוד. הוגש לצד עגבניות צלויות ונאכל עם פרוסות פאן קון טומטה. אגב, את הפאן קון טומטה בקטאלוניה (שזה המקור) עושים טיפה אחרת מהגרסא הנפוצה באנדלוסיה. במקום לשים את הרוטב של העגבניות המגורדות על הלחם הקלוי, הם מגרדים את העגבניה על הטוסט, מה שיוצר שכבה דקה של נוזל עגבניה, ומשתמשים בזה כלחם משודרג לנשנוש עם דברים אחרים ולא כמנה בפני עצמה.
מנות עיקריות – הזמנו את הקלמארי ברוטב sanfaina שהזכיר קצת למה המטבח הקטאלאני הוא בכל זאת ים תיכוני. מלא ירוק וטעמים טריים וטובים. גם התבשיל חומוס וקלמארי היה מופתי.
למרות השובע, הזמנו גם טורטיה דה פטאטאס עם צ’וריסו סתם כי היא נראתה מאוד טוב, ומראה עין של טורטיה לרוב לא מטעה. היא באמת הייתה עשויה פרפקט. אוף אתכם קטאלאנים, תתחילו לחפף קצת.
הטאפאס בר הכי אותנטי ברשימה, מומלץ במיוחד לחובבי האנשובי. המקום פעיל מאז שנת 1945 והוא מגיש בדיוק ארבע מנות: אנשובי כבוש, אנשובי מטוגן, סלט עגבניות עם בצל וצלפים, ונקניקיות. הכל טעים, זול וכייפי, הוורמוט מעולה, ובעיקר זה אחד המקומות היותר טובים בו תוכלו להנות מאווירה טאפאסית נטולת מעצורים.
לא במרכז העיר (אבל גם לא רחוק, ליד הסגרדה פמיליה), והכי מקומי שיש. מנות מומלצות: תפוחי האדמה ברוטב רומסקו, ה- buñuelos (שכאן, בניגוד לאלו ב- Cañete, הם במרקם פחות קרמי ויותר של סופגנייה. תוהה מה אני מעדיפה), הקרוקטס וכל דבר מטוגן אחר.
שווקי אוכל
אי אפשר להכיר את הקרביים הקולינריים של עיר ללא שוטטות בשווקי האוכל שלה. את שוק הבוקריה (Mercat de la Boqueria) שנמצא בסמוך לרמבלה כולם מכירים, ולמען האמת הוא שוק מאוד נחמד ביחס למיקומו ולכמות התיירים שבו. יש בו אחלה דוכנים, שגם מקומיים אוכלים בהם, והטוב שבהם הוא ה- el quim de la boqueria.
מעבר לכך, ממליצה על שני שווקים יותר מקומיים וכייפים בעיניי:
נמצא בלב שכונת הבורן (El born) שנחשבת להכי קול, ובאמת כיף שם! דוכני ירקות, דגים, חמון, גבינות ועוד דברים שכיף להביא בוואקום הביתה. בשוק יש גם כל מיני דוכני אוכל כייפים לאכול במקום – פירות ים על הפלנצ’ה, טורטיה דה פטאטאס ועוד דברים ספרדים.
4 תגובות
מעולה! חוץ מהמאפים, לא היו עוד קינוחים שאת ממליצה?
מממ בגדול קינוחים בספרד זה לא ה-קטע. יש כמובן את הצ’ורוס שהוא יותר לארוחת בוקר. אבל המאפים בכלל בברצלונה כן ברמה גבוהה, בעיקר בשכונת גרסיה שרוויה במאפיות
המלצה על מסעדה הודית עממית בברצלונה,
באזור הרובע הסיני יש מסעדה הודית שצמודה לאחת הקונדיטוריות ההודיות.
גיסתי ממוצא הודי,טענה כי האוכל שם ברמה מאוד גבוהה,בהרבה ממה שיש בישראל.
זול וטעים.
וואלה מגניב! אנסה בפעם הבאה שם 🙂