לא הרבה יודעים, אבל ספרד היא מעצמת פלפלים.
יש כאן הרבה פלפלים מכל הסוגים – מתוקים, מוארכים (שושקה), חריפים (צ’ילי, חלפיניו), ועוד. הספרדים אוהבים לבשל ולאכול אותם במספר צורות – קלויים (קוראים להם אסאדו פלפלים) שנאכלים עם דגים, גבינות ובשר, אבקה (הפפריקה הספרדית המפורסמת) שנכנסת כמעט לכל תבשיל ספרדי מסורתי, טריים בסלט עם שרימפס וחומץ ועוד.
אבל הסוג שהספרדים הכי אבל הכי אוהבים זה הפדרון.
פלפלוני פדרון (בספרדית – pimientos de padrón), הם פלפלים קטנים, שלא לומר ננסיים, בצבע ירוק זרחני. כיאה לפלפלים ירוקים טעמם נא בין לא מתוק למר, והם כל-כך ממכרים שאי אפשר להפסיק לאכול אותם. הספרדים כל-כך אוהבים אותם שהם אוכלים אותם כמו שהם – שלמים, מטוגנים בשמן זית, קצת מלח וזהו. נוהגים להגיש אותם כטאפאס בפני עצמם והם נזללים במהירות כמו פיצוחים לוהטים.
שמם ניתן להם בגלל שהם גדלו ו/או פותחו בעיר פדרון שבחבל גליסיה הנמצא בצפון ספרד. למרות המראה החריף שלהם, רובם הגדול כלל לא חריפים, אך יחד עם זאת, אחוז בודד מכלל הפלפלים הם חריפים מאוד, ואין לדעת מתי תיתקל בכזה.
המסורת הטאפאסית הספרדית אומרת כי ברגע שמישהו נתקל באחד חריף, מרוב חריפות הוא לא יכול להסתיר את מצוקתו, כולם מוחאים לו כפיים והוא מזמין את יושבי השולחן לבירה. הספרדים טוענים שהאחוזון החריף הוא חריף נורא, אפילו יותר מהחריפים המקסיקניים. אני נתקלתי עד כה בשני פלפלונים חריפים ולא הרגשתי מצוקה מיוחדת, אבל אני מגיעה מארץ שאוכלים בה אוכל תימני ומרוקאי. וגם קוראים לי פלפלת.
כאמור, מטגנים בשמן זית חצי עמוק עד לריכוך, מוציאים לקערה, מפזרים מלח גס ואוכלים. נורא פשוט. חשוב שהטיגון יהיה בטמפרטורה לא מאוד גבוהה כדי לא לשרוף את הפלפלים, אפילו לא קצת. לפלפלונים גם ככה יש באופן טבעי מרירות קלה (ונהדרת) ושריפה ולו הכי קטנה בהם תגרום לטעם עכור ומר (וקצת פחות נהדר).
גם בארץ ניתן למצוא אותם במקומות מסוימים (יודעי דבר טוענים שהם נמכרים בדוכנים מסוימים בשוק הכרמל, בשוק הנמל (בימי שישי) ובירקניה של רוני (משק לוי)), ולהכין אותם בבית.
למרות שהדרך הכי מקובלת היא לאכול אותם לבד כמו שהם ללא תוספת, שכיח מאוד למצוא מנות בשר ודגים שהפלפלונים הם חלק מהמנה. דוגמא למנה כזו, היא מנה ספרדית טיפוסית מאוד של נתחי אנטריקוט צרובים על הפלנצ’ה, מוגשים על תפוחי אדמה מטוגנים ואת כל זאת מעטרים המוני פלפלונים. מנה גדושה ונפלאה. משהו בפלפלים המרירים ובתפוחי אדמה המטוגנים (לרוב מהזן המתוק, ומטגנים אותם קצת פחות פריכים מצ’יפס ככה שהם סופגים את טעמי ונוזלי הבשר) יוצר שילוב מאוזן נורא.
אבל מה שלא יהיה, בין אם זה רק מנת פלפלים או כתוספת למנה אחרת, אוכלים אותם מטוגנים ושלמים – לא חותכים או מפרקים / ממלאים אותם, לא אופים או מבשלים בנוזל, אלא רק רק מטגנים. זה הזמן להערת שוליים שעוד תחזור על עצמה בהסברים על הרבה מנות טיפוסיות – הספרדים לא ממהרים לשנות יותר מדי ולעשות אינטרפטציות על דברים מאוד מאוד מסורתיים. וזאת בדומה להרבה מטבחים מגובשים מבחינה מסורתית – כמו האיטלקי והצרפתי. אף ספרדי כנראה לא רואה צורך למלא פלפלון בגבינת עיזים או לעשות ממנו קרם, ואולי טוב שכך. כמו שאף ישראלי לא יקבל אינטרפטציות על חומוס – כדוגמת חומוס עם ליים וקוקוס (!) שראיתי שמוגש כאן באחד הברים.
המנה נפוצה בכל טאפאס בר שהוא בספרד, וגם כמעט תמיד זה יהיה הטאפאס הזול בתפריט.
מכיוון שאפילו לא מדובר במתכון, תיבול או בישול, אלא רק בטיגון ופיזור מלח, אין הבדלים גדולים בין מקום אחד לשני. ובאמת שאני ממליצה פשוט להזמין אותם בכל מקום – שווקים, ברים, מסעדות. אבל בכל-זאת, אם חייבים לשים את האצבע, יש כמה מקומות במדריד שבהם אהבתי במיוחד את הפלפלים, אולי כי אספקת הפלפלים ואיכותם גבוהה יותר מבשאר המקומות, או שעושים פשוט את עבודת הטיגון באופן מושלם:
Bar Santurce – על הבר הנהדר הזה אני עוד אחפור הרבה הרבה הרבה. האמת שבעייתי לקרוא לזה בר. זה יותר מזכיר את המקומות האלו עם העוף בגריל והצ’יפס שהיו נפוצים ברחובות שיוצאים מקינג ג’ורג’ בתל-אביב, אי שם עד לפני 10 שנים. רק עם פירות ים וסרדינים. ושם גם הפלפלוני פדרון נהדרים ממש!! המלצת המקום היא מנת אסאדו סרדינים ביחד עם פלפלוני פדרון.
Melo’s – טאפאס בר סופר אותנטי בשכונת Lavapiés הפלורנטינית. אמנם אותנטי ביותר, אבל מגישים שם לא יותר מ-6 מנות. מנת הדגל היא סנדוויץ’ שמנמן של חזיר וגבינה, עליו נרחיב בהזדמנות אחרת, ומנה נוספת היא פלפלוני הפדרון המדהימים שלהם.
La Pescadería– אולי המקום הכי לא אותנטי שיש שבו אני יכולה להמליץ על מנה מסורתית קלאסית. מדובר בבר מסעדה מהוקצע וטעים, ובכלל לא מסורתי בהגדרה. לצד מנות אוניברסליות כמו ריזוטו, המבורגר וסביצ’ה, יש גם מנות ספרדיות שמבוצעות היטב – אנשובי מעושן, סלמורחו (גרסה סמיכה של הגספצ’ו), פטאטאס בראבאס וכמובן – פלפלוני פדרון. הפלפלים שם מטוגנים בול במידה ושם זה המקום היחידי בו נתקלתי בכאלו חריפים מדי פעם, שזו כבר סיבה טובה להגיע.
Tapería de Malasaña – עוד מקום נחמד ומאוד אותנטי, נמצא בשכונת מלסניה (Malasaña). מה שיותר נחמד במקום הזה זו מנת האנטריקוט עם הפלפלים שלהם – מנה גדושה וטעימה, שלמרות שיש בה בשר (והרבה) הפלפלים בה מקבלים מקום של כבוד והם חלק אינטגרלי מהמנה.
Hasta Luego!!
תגובה אחת
מעוניין בפלפלים לא חריפים.